הרהורים להיום
כשאני יושב בשקט ומשווה את חיי היום למה שהיו בעבר, ההבדל כמעט בלתי נתפס. אבל הדברים לא היו תמיד ורודים; יש ימים טובים הרבה יותר ויש טובים פחות. את הימים הרעים קל לי לקבל בשכל יותר מאשר ברגש, או ברמת הבטן. אין תשובה נכונה לכל מצב, אבל אין ספק שחלק מהפתרון הוא מאמץ מתמיד לתרגל את כל שנים-עשר הצעדים.
האם אני מקבל את העובדה שהכוח העליון שלי לעולם לא ייתן לי יותר ממה שאני יכול להתמודד איתו – רק להיום?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואשאב כוח מהידיעה שאלוהים לעולם לא נותן לנו יותר מכפי שאנו יכולים לשאת, ושאני יכול תמיד, איכשהו, לשאת את כאב ההווה, בעוד ניסיונות של חיים שלמים, דחוסים לתוך רגע הרה-אסון אחר, ודאי יכריעו אותי. השבח לאל שנותן לנו רק צרות שהן בפרופורציה לכוחנו, לעולם לא יהרוס אותנו בחולשתנו. מי ייתן ןאזכור שעוז-רוח צומח מתוך הסבל,
רק,להיום אזכור
כאב ההווה הוא נסבל.
