הרהורים להיום
לעתים קרובות אנחנו שומעים בפגישות של מהמרים אנונימיים שהכאב הוא אבן הבוחן של התפתחות רוחנית. בסופו של דבר אנחנו מבינים שכמו כאבי ההימור הכפייתי שהיו חייבים לבוא לפני ההימנעות, סערה אמוציונלית באה לפני השלווה, איננו משתתפים עוד בצערם של כל האנשים שסובלים, אלא רק בצערם של אלה הסובלים בבערות – אלה שאינם מבינים את התכלית ואת התועלת המהותית של הכאב. כפי שכתב הסופר מרסל פרוסט, "לטוב ולחוכמה אנחנו רק מבטיחים; לכאב אנו מצייתים".
האם אני מאמין שהכאב היא דרכו של אלוהים לנסות למשוך את תשומת לבי?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואבין את ערכו של הכאב בחיי, במיוחד אם אני מידרדר במסלול תלול של הרס עצמי. מי ייתן ואדע שהכאב הוא דרכו של אלוהים לסמן לרכבת שעליתי עליה לעצור, לפני שהיא מגיעה לכביש מוצף. מי ייתן ואודה מקרב לב על כך שהכאב הכריח אותי להפעיל בלמים בזמן.
רק להיום אזכור
כאב מציל חיים.
