הרהורים להיום
כל חיי חיפשתי את הדבר שיביא לי אושר, ניסיתי דרכים רבות, מהירות ואיטיות. רוב הדרכים שבחרתי היו קלות, רכות יותר, אך היעדים לא הביאו אותי על סיפוקי. תמיד פניתי לאחור ובחרתי דרך אחרת – שוב הדרך הקלה ביותר להגיע ממקום למקום. חשבתי שכל הדרכים האלה היו קיצורי דרך, אך הן רק הרחיקו אותי ממטרותיי. כשלבסוף הגעתי ל מהמרים אנונימיים, הייתה זו הדרך היחידה שנשארה בשבילי. למרות מהמורה או פס-האטה פה ושם.
האם אני משוכנע שאני סוף סוף על הדרך הנכונה?
האם אני נוסע בדרך של ה-GA ברצון?
רק להיום אני מתפלל
היום אני מתעורר עם ברירה. האם מעשיי ומחשבותיי לוקחים אותי חזרה למחלה, או שאני הולך בדרך להחלמה ומדבר את הדיבור של ההחלמה? אוכל לבקש כיוונים מהכוח העליון שלי, כי אני כבר אינני המדריך היחיד בחיי. מי ייתן ולא אבקש שום סימן-דרך אחר להתקדמות מלבד חיוך שאני יכול באמת להתכוון לו ומבט צלול והכרה שיכולה, סוף סוף, לגעת במציאות. מי ייתן ויהיה האושר שלי התשובה שלי לשאלה שלי, "האם בחרתי בדרך הנכונה"?
רק להיום אזכור
ניסים מסמנים את התקדמותנו. מי צריך יותר?
