הרהורים להיום
אני לומד – לאט מדי, לפעמים – שכשאני מוותר על הקרב האבוד על ניהול חיי בדרך שלי, אני זוכה בשלום מתמיד ובשלווה עמוקה, לרבים מאיתנו, תהליך הלמידה הזה איטי עד כאב. אבל בסופו של דבר, אני מבין שיש רק שני רצונות בעולם, שלי ושל אלוהים. כל מה שבטווח השליטה שלי הוא רצוני, ומה שמעבר לשליטה שלי הוא רצון האלוהים. לכן אני מנסה לקבל את מה שמעבר לשליטתי כרצונו של אלוהים בשבילי.
האם אני מתחיל לקלוט שעל ידי ויתור על הרצון שלי לרצון האלוהי, אני לראשונה חי בלי מהומות ובלי חרדה?
רק להיום אני מתפלל
אני מקווה שרצוני יוכל לחפוף לרצונו החובק-כול של אלוהים. אני מתפלל שאדע מיד אם רצוני הוא תחרות חסרת-תועלת עם רצונו האלוהי. מי ייתן ואבטח באלוהים שידריך את רצוני לפי תכנית האב שלו – ושיהפוך את תכליתו לתכליתי.
רק להיום אזכור
אני רוצה שרצוני יהיה בהרמוניה עם רצון האלוהים.