הרהורים להיום
התוכנית של מהמרים אנונימיים מלמדת אותנו שרק שיקול אחד צריך לסייג את רצוננו לחשוף לחלוטין את הנזק שגרמנו: במקום שגילוי מלא יפגע קשות באדם שאנחנו מכפרים בפניו – או, לא פחות חשוב, באחרים קרובים לאדם הזה. לא נוכל לפרוק פרטים על רומנים שניהלנו מחוץ לנישואים, למשל, על הכתפיים של בן או בת זוג שאינם חושדים, כאשר בפזיזותנו אנחנו מכבידים את הנטל על אחרים, אין סיכוי שמעשים כאלה יקלו על הנטל שלנו. לפעמים, במובן הזה, "לספר הכול" עלול להיות כמעט התפנקות בשבילנו. לכן כשאנו מכפרים בפני אנשים, עלינו להיות מלאי טקט, רגישים, מתחשבים, וצנועים – בלי להיות כנועים.
כילד של אלוהים, האם אני עומד על רגליי ולא זוחל בפני איש?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואלוהים יראה לי שלשנאה עצמית אין תפקיד בכפרה בפני הזולת, כמו שאין גם למשחק תפקידים או להתפנקות יתרה. אני מבקש בענווה את הדרכתו של הכוח העליון שלי בשאיפתי לקיים איזון בוגר ביחסים בין-אישיים, גם ביחסים היום-יומיים או השבירים שבהם.
רק להיום אזכור
הכפרה מתקנת.
