הרהורים להיום
"הפריבילגיה של החוכמה היא הקשבה", כתב פעם אוליבר ונדל הולמס. אם אשתדל ככל יכולתי לטפח את אמנות ההקשבה – בלי ביקורת ובלי שיפוט מוקדם מן הראוי – מרב הסיכויים הם שאתקדם מהר יותר בהחלמה שלי. אם אשתדל ככל יכולתי להקשיב לרגשות לרגשות ולמחשבות שמבוטאות – במקום ל"דובר" – ייתכן שאתברך ברעיון מועיל בלתי צפוי. האיכות המהותית של הקשבה טובה היא צניעות, המשקפת את העובדה שקולו של אלוהים מדבר אלינו גם דרך ילדיו שהכי פחות יודעים להתבטא.
האם גישתי הצדקנית אוטמת אותי לפעמים מפני הצעות של אחרים?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן והכוח העליון שלי ימנע בעדי להיות "צדקני" עם כל מי שצורת הדיבור שלו או גישתו המנוגדת או חוסר הידע הבולט שלו גורמים לי להידחות מדבריו. מי ייתן ותמיד אקשיב לקולו של אלוהים, שיכול להישמע באמצעות דיבורו של כל אחד מאיתנו.
רק להיות אזכור
לשמוע את הדיבור, לא את הדובר.