הרהורים להיום
תכליתה העיקרית של התוכנית של מהמרים אנונימיים היא חופש מהימור כפייתי; בלי החופש הזה אין לנו כלום. אבל לא משתמע מכך שאני יכול לומר, למשל, "הימור כפייתי הוא דאגתי היחידה. פרט לזה אני באמת אדם מעולה, אז תן לי חופש מהימורים, ואני מסודר". אם אשלה את עצמי בשטויות חסרות כיסוי כאלה, אתקדם כה מעט עם הבעיות והחובות האמיתיות שלי בחיים, שסביר מאוד שאחזור להתמכרות. לכן 12 הצעדים של התוכנית מדגישים. "לתרגל את העקרונות הללו בכל שטחי החיים שלנו".
האם אני חי רק כדי להשתחרר מהדחף הכפייתי להימורים, או גם כדי ללמוד, לשרת לאהוב?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואשמח ואהיה אסיר תודה על ההימנעות שלי, שממנה מתחילים על הדברים הטובים. אבל הלוואי ולא אסתפק בזה ואוותר על הניסיון שלי להבין את עצמי, את טבע האלוהים והאנושות. חופש מהתמכרות הוא החופש הראשון. הלוואי שאהיה משוכנע שצפויים לי עוד סוגים רבים של חופש – חופש מחשיבה צרה, מאי-שקט של רגשות אצורים, מקיום חסר-אלוהים. מי ייתן והתכנית, שענתה על הצרכים הבוערים שלי, תענה גם על הצרכים הכרוניים שלי.
רק להיום אזכור
שחרור מהימורים הוא רק ההתחלה.
