הרהורים להיום
אפילו עם ההבנה הגדלה והולכת של מהמרים אנונימיים ושנים-עשר הצעדים, לפעמים קשה לנו להאמין שדרך החיים החדשה שלנו מובילה לחופש אישי. לדוגמא, נניח שאני מרגיש כלוא בעבודה לא-נוחה או במערכת יחסים בעייתית. מה אני עושה בנידון? בעבר תגובת הרפלקס שלי הייתה לנסות לתמרן את הדברים ואת האנשים מסביבי כדי שיקבלו אותי יותר. היום אני מבין שאי אפשר להגיע לאושר בדרך כזו.
האם אני לומד שחופש מייאוש ומתסכול יכול לנבוע רק משינוי פנימי של הגישות המנציחות תנאים שגורמים לסבל?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שאקבל עיניים צלולות כדי לראות – ואז להפסיק – כשאני מתמרן את חיי האנשים שמסביבי, את עמיתיי, את חבריי, את משפחתי. מי ייתן ותמיד אהיה מודע לכך שהשינוי חייב להתחיל בתוכי.
רק להיום אזכור
להשתנות מבפנים החוצה.
