הרהורים להיום
למדתי במהמרים אנונימיים שאני לגמרי חסר אונים מול האובססיה שלי. סוף כל סוף הודיתי בחוסר האונים שלי; בעקבות זאת קיבלו חיי תפנית של 180 מעלות לטובה. עם זאת, כן יש לי כוח, הנובע מאלוהים, לשנות את חיי. למדתי שקבלה אין פירושה כניעה למצב לא נעים או משפיל. פירושה לקבל את המציאות של המצב ולאחר מכן להחליט מה, אם בכלל, אני יכול ואעשה בנדון.
האם הפסקתי לנסות לשלוט בבלתי ניתן לשליטה? האם אני אוזר אומץ לשנות את הדברים שאני יכול?
רק להיום אני מתפלל
אני מבקש מהכוח העליון שלי כיוון, תוך שאני לומד להבדיל בין הדברים שאני יכול לשנות לבין אלה שאינני יכול, כי תהליך הבירור הזה, אכן, דורש את החוכמה של אלוהים. מי ייתן ו"הדברים שאינני יכול לשנות" לא יספקו לי תירוץ לאי-עשייה. מי ייתן ו"הדברים שאני יכול" לא יכללו ניהול של חיי אחרים. מי ייתן ואתחיל להבין את המציאות שלי עצמי.
רק להיום אזכור
קבלה אינה אי-עשייה. שינוי אינו שליטה.
