הרהורים להיום
האויב הוותיק שלנו, רצון עצמי, לובש מסכה, מעמת אותי עם ביסוס הגיוני מהסוג הזה: למה עליי לסמוך על אלוהים? הוא לא נתן לי כבר אינטליגנציה כדי לחשוב בשביל עצמי? עליי לעצור כשמחשבות כאלה זוחלות אל מוחי, ולזכור שמעולם בעצם לא הצלחתי להביא לתוצאות שרציתי כשהסתמכתי אך ורק על כוחות עצמי. אינני תלוי רק בעצמי, וגם אינני יודע את כל התשובות; למדתי זאת מניסיוני המר.
האם אני יודע שאני זקוק להדרכה של אלוהים?
האם אני מוכן לקבל אותה?
רק להיום אני מתפלל
אני מתפלל שבד בבד עם התחזקותי בשכנוע ובהימנעות שלי, לא אתחיל להתנער מהתלות שלי בכוח עליון. מי ייתן ואמשיך להתפלל להדרכה, גם כשנראה שהדברים מתנהלים בצורה חלקה. מי ייתן ואדע שאני זקוק לכוח העליון שלי בזמנים של ניצחון לא פחות מבזמנים של טראומה.
רק להיום אזכור
אי-תלות באחרים היא מיתוס חסר-אלוהים.
