הרהורים להיום
אם אני מוטרד, מודאג, מיואש או מתוסכל, האם אני נוטה לתרץ את המצב ולהאשים מישהו אחר ? כשאני במצב כזה, האם השיחה שלי משובצת ב "הוא עשה…", "היא אמרה…", "הם עשו…"? או שאני יכול בכנות להודות שאולי זאת אשמתי. שלוות הנפש שלי תלויה בהתגברות על גישותיי השליליות ועל הנטיות שלי למצוא צידוקים.
האם אנסה, יום אחר יום, להיות ישר לגמרי עם עצמי?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שאתפוס את עצמי כשאני מדבר בגוף שלישי, "הוא עשה…" או "הם הבטיחו.. " או היא אמרה "שהיא תעשה…" ולהקשיב להאשמות שהפכו אצלי לדפוס המשמר את האשליה. מי ייתן ואסתובב ואפנה במקום זה אל עצמי.
רק להיום אזכור
כנות היא המדיניות היחידה.
