הרהורים להיום
אחדים מאיתנו, חדשים ב מהמרים אנונימיים, לא יכלו להתאפק מלספר לכל מי שהיה מוכן להקשיב עד כמה "נוראים" היינו. בדיוק כמו שהגזמנו מתוך יהירות את ההישגים הצנועים שלנו, כך הגזמנו מתוך אשמה את פגמי האופי שלנו. כשהתרוצצנו מאחד לשני ו"התוודינו על הכול", חשבנו משום מה שהחשיפה הנרחבת של חטאינו היא ענווה אמיתית, והחשבנו אותה לנכס רוחני גדול. רק כשהמשכנו לגדול בתוכנית הבנו, שההצגות והסיפורים שלנו היו רק סוג של אקסהיביציוניזם. עם ההבנה הזאת התחילה גם מידה של צניעות.
האם אני מתחיל להיות מודע לכך שאני לא חשוב כל כך, אחרי הכול?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואלמד שיש הבדל תהומי בין ענווה אמיתית לבין זלזול דרמתי בעצמי. הלוואי שיתעמתו אתי אם אדרוש בצורה לא-מודעת להיות במרכז תשומת הלב כדי להתעלות על אחרים בסיפורי ההימורים שלי. מי ייתן ואקפיד שהדיווחים על פשעי ההתמכרות שלי לא יתפסו ממדים גרנדיוזיים של מעללי גבורה. מי ייתן ואמנע ממונולוגים יהירים הגובלים בתיאטרון.
רק להיום אזכור
לא אככב במשחק המונולוג שלי.