הרהורים להיום
ככל שאני זמן רב יותר בתוכנית של מהמרים אנונימיים, וכל שאני מנסה לתרגל את העקרונות שלה בכל ענייניי, אני הולך ונעשה פחות סר וזועף ומדוכא. אולי גם יש משהו באותה אמרה צינית ישנה "יבורך הוא אשר אינו מצפה למאומה, כי לא יתאכזב הוא, אלא אדרבה, ישמח מדי יום ביומו על ראיה חדשה ורעננה לאהבת אלוהים ולידידותיות של גברים ונשים".
האם מישהו, איפשהו, זקוק לי היום? האם אחפש את האדם הזה ואנסה לחלוק את מה שניתן לי בתוכנית של GA?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואהיה אסיר תודה מקרב לב לאלוהים על שהקל את דכאוני. מי ייתן ואדע שהדיכאון שלי תמיד יוקל אם לא אצפה ליותר מדי. מי ייתן ואדע שהחמימות של חברים יכולה למלא את החלל הריק של הייאוש. מי ייתן ואחלוק בחמימות שלי עם מישהו אחר.
רק להיום אזכור
לחפש מישהו לחלוק איתו.
