רק להיום – 1 בפברואר

הרהורים להיום

ככל שאני נמצא זמן רב יותר ב 'מהמרים אנונימיים', ברור לי יותר מדוע חשוב שאבין למה אני עושה את מה שאני עושה, ואומר מה שאני אומר. תוך כדי התהליך אני מגיע להכרה איזה מין בן-אדם אני באמת. למשל, אני רואה עכשיו, שעם אחרים הרבה יותר קל להיות ישר מאשר עם עצמי. אני לומד גם שלכולנו יש הצורך להצדיק את המעשים ואת המילים שלנו.

האם ערכתי ספירת מלאי מוסרית של עצמי כפי שמציעים ב'שנים-עשר הצעדים'?
האם התוודיתי על טיבם המדויק של מגרעות האופי שלי בפני עצמי ובפני אדם נוסף?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שלא אתעכב בהחלמה שלי בגלל העוצמה של הצעד הרביעי בתוכנית – עריכת ספירת מלאי מוסרית ופיננסית של עצמי – או בגלל התוודות על מגרעות האופי שלי בפני עצמי ובפני אדם נוסף. הלוואי שאדע כי כנות כלפי עצמי ביחס לעצמי היא חיונית.

רק להיום אזכור

לא אוכל להבריא אם אסלף את האמת.

 

רק להיום – 2 בפברואר

הרהורים להיום

במבט לאחור אני קולט שחלק ניכר מחיי התעסקתי בפגמים של אחרים. אין ספק שהפקתי מכך סיפוק עצמי אבל אני מבין עכשיו עד כמה מתוכחם ולמעשה סוטה היה כל התהליך. בסיכומו של דבר, ההתעסקות בפגמים לכאורה של אחרים אפשרה לי להמשיך בנוחיות להישאר לא-מודע לפגמי האופי שלי.

האם אני עדיין מפנה אצבע מאשימה כלפי אחרים וכך מתוך רמייה עצמית מתעלם מהמגרעות שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואראה שהעיסוק שלי בפגמי האופי של אחרים הוא בעצם מסך עשן שנועד למנוע ממני להביט בפגמי האופי שלי, וכן דרך לאושש את האגו הכושל שלי. כדאי שאבדוק למה אני מאשים.

רק להיום אזכור

להאשים אחרים משמע לשחק משחקים.

 

רק להיום – 3 בפברואר

הרהורים להיום

ב 'מהמרים אנונימיים' מתאפשר לנו לגלות שני מחסומים שמונעים מאיתנו לראת את הערך ואת הרווחה שבגישה הרוחנית: הצטדקות וצדקנות. הראשון מבטיח לי בזעם שאני תמיד צודק ; השני מנחם אותי בטעות באשליה שאני טוב יותר מאחרים – "צדקן".

רק להיום האם אעצור באמצע ההצטדקות שלי ואשאל את עצמי למה אני עושה את זה, והאם ההצטדקות שלי אכן כנה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואתגבר על הצורך להיות "תמיד צודק" ואכיר את הרגש המטהר והמשחרר שבא עם ההודאה בטעות, בצורה גלויה. מי ייתן ואזהר מלהציג את עצמי כדוגמא לשליטה עצמית וחוסן, ואתן את הקרדיט למי שמגיע לו – הכוח העליון.

רק להיום אזכור

לטעות זה אנושי, אבל עליי להודות בכך.