רק להיום – 1 ביוני

הרהורים להיום 

לאט אבל בטוח, אני מסוגל יותר ויותר לקבל חסרונות של אחרים באותה מידה כמו את המעלות שלהם. התוכנית של מהמרים אנונימיים מלמדת אותי "תמיד לאהוב את הטוב ביותר באחרים – ולעולם לא לפחד מהגרוע ביותר שלהם". אין זה מעבר קל מצורת החשיבה הישנה שלי, אך אני מתחיל לראות שכל האנשים – ואני ביניהם – חולים רגשית במידה מסוימת וכן לעתים קרובות טועים.

האם אני מתקרב לסובלנות אמיתית? האם אני מתחיל לראות מה משמעותה של אהבה אמיתית?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים ייתן לי סובלנות לכל או סימפטום חולני או אי-רגישות של אחרים, כדי שאוכל לאהוב את האיכויות הטובות שבהם. מי ייתן ואלוהים ידריך אותי במשמעות האמיתית של האהבה-שצריכה גם לכלול סבלנות. מי ייתן ולא אתעלם מהפגמים של אלה שאני אוהב, אלא אשתדל להבין אותם.

רק להיום אזכור

לאהוב זה להבין.

רק להיום – 2 ביוני

הרהורים להיום 

תוך כדי הלמידה לאהוב את עצמי, ובתוך כך לאהוב אחרים בחופשיות בלי תנאים מוקדמים התחלתי להבין את דבריו של אגוסטין הקדוש, "האהבה קוטלת את מה שנהגנו להיות, כדי שנהיה מה שלא היינו", יותר ויותר אני מרגיש את הכוח העצום של אהבה כזו בתוכנית של מהמרים אנונימיים; בשבילי, המילים "אכפת לנו" פירושן גם "אנחנו אוהבים".

רק להיום האם אנסה להיות אוהב בכל מחשבה ופעולה?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל שארגיש את האיכות ואת העוצמה של האהבה שאני מוצא ב 'מהמרים אנונימיים' מי ייתן וגם האכפתיות שלי תצטרף לאנרגיה גדולה של האהבה ששייכת לכולנו. מי ייתן ויהיה לי אכפת בכל ליבי שחבריי לקבוצה ימשיכו בהימנעות מהימורים וילמדו לחיות עם זה בנוחיות וביצירתיות. הלוואי שלעולם לא אטיל ספק בכך שגם להם אכפת ממני באותה מידה.

רק להיום אזכור

אכפתיות גורמת לדברים לקרות.

רק להיום – 3 ביוני

הרהורים להיום 

"התחלת האהבה היא לתת לאהובים עלינו להיות לגמרי עצמם, ולא לסובב אותם כך שיתאימו לתדמית שלנו", כתב תומס מרטון. "אחרת אנחנו אוהבים רק את ההשתקפות של עצמנו שמצאנו בהם". כאשר אני מחליף את ההתמכרות ההרסנית שלי בתלות בריאה בתוכנית של מהמרים אנונימיים ו 12 הצעדים, אני מוצא שמחסומי השתיקה והשנאה נמסים ונעלמים. על ידי הלמידה לקבל איש את רעהו כפי שאנחנו, למדנו מחדש לאהוב.

האם אכפת לי מספיק מאחרים בתוכנית של GA כדי להמשיך לעבוד איתם כל עוד יהיה צורך?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואהיה חסר-אנוכיות מספיק כדי לאהוב אנשים כפי שהם, לא כפי שאני רוצה שיהיו, כשהם משקפים את התדמית שלי או מזינים את האגו שלי. מי ייתן ואאט בלהיטות שלי לאהוב – עכשו כשאני מסוגל שוב להרגיש אהבה – ואשאל את עצמי אם אני באמת אוהב מישהו או מישהי או רק את התדמית של אותו אדם עליי. מי ייתן ואסיר את ה"עצמי" מאהבתי.

רק להיום אזכור

האהבה היא חסרת תנאים.