הרהורים להיום 

בימים שבהם היינו מתמכרים פעילים, רבים מאיתנו הפגינו דמיון פורה בצורה מסחררת כמעט. בתוך זמן קצר היינו הוגים יותר סיבות – או תירוצים – לרדיפה אחר התמכרות שלנו משרוב האנשים משתמשים לכל שאר המטרות כל חייהם. כשרק הגענו למהמרים אנונימיים, מוחותינו שהיו פעם מלאי דמיון התעייפו כנראה ונעשו אפילו קהי-חושים. "עכשו מה אני עושה"? תהו רבים מאיתנו. אבל בהדרגה העייפות נעלמת. אנחנו מתחילים ליישם שוב את הדמיון שלנו על אתגרים חדשים, בריאים. אנחנו נדלקים על החיים בדרכים שמעולם לא חלמנו עליהן כאפשרות.

האם אני מוצא שאני יכול עכשיו ליהנות מפעיליות שלא הייתי אפילו מעלה על דעתי בימים ההם?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים ייתן לי פרץ חדש של אנרגיה המכוון להתלהבות מהחיים במקום לתירוצים של חוסר התמודדות עם החובות שלי. מי ייתן והכוח העליון שלי יאפשר לכוחות הדמיון שלי משכבר הימים לחזור אליי – לא לפעלתנות הקדחתנית והמצאת התירוצים של ימי ההימורים, אלא לפתיחות בריאה לשפע האפשרויות של החיים.

רק להיום אזכור

להתעורר לחיים.