רק להיום – 1 באוקטובר

הרהורים להיום 

אדם יכול להיות מוקף באנשים ולהרגיש בודד; הוא יכול להיות לבדו ולהרגיש שמח שבע רצון. מה יוצר את ההבדל? אנחנו מרגישים בודדים אם אנחנו מצפים מאחרים למשהו שהם בעצם לא יכולים לספק. איש מלבדנו לא יכול לספק לנו שקט נפשי, תחושה פנימית של קבלה, ושלווה. ושאנחנו מוצאים את עצמנו לבד, איננו חייבים להרגיש בודדים. אלוהים איתנו; נוכחתו של אלוהים היא כמו חמימות שעוטפת אותנו. ככל שאנו מודעים לעצמנו כאהוביו של אלוהים, כך אנחנו מסוגלים יותר להרגיש סיפוק וביטחון – אם אנחנו בחברת אנשים ואם לבד.

האם אני חווה תחושה של אלוהים בכל זמן ובכל מקום?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שלכל אחד מאיתנו יש את סוג הבדידות שלו – אם אנחנו צעירים וידידותיים, אם זקנים וממתינים למוות, אבלים, עזובים, בורחים, או סתם מרגישים מנותקים בתוך ההמון. מי ייתן ותוקל בדידותי במעט עם העובדה שבדידדות היא, אכן, הרגשה אוניברסלית שכל אחד מכיר על בשרו – אף כי נדמה כי חיים של אנשים מסוימים ריקים יותר משל אחרים. הלוואי שאני וכל האנשים הבודדים נשאב נחמה מידידותו של אלוהים.

רק להיום אזכור

בדידות שחולקים בה היא פחות בודדה.

רק להיום – 2 באוקטובר

הרהורים להיום

פילוסופיית חיים שלמה דחוסה בתוך הסיסמה "חיה ותן לחיות". ראשית ממליצים לנו לחיות חיים מלאים, עשירים ומאושרים – להגשים את ייעודנו בשמחה הנובעת מעשייה מוצלחת. לאחר מכן מגיע אתגר קשה יותר: לתת לחיות. פירוש הדבר לקבל את זכותו של אדם אחר לחיות כפי שהוא או היא רוצים, בלי ביקורת או שיפוט מאיתנו. הסיסמה פוסלת יחס של בוז לאלה שאינם חושבים כמונו. היא גם מזהירה כנגד טינות, מזכירה לנו שלא לפרש מעשי אחרים כפגיעות בנו בכוונה תחילה.

האם אני מתפתה פחות למלא את מוחי במחשבות על איך שאחרים חיים ומתנהגים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואמצה את החיים עד תום, בהבנה שהחיפוש אחר תענוגות אינו מביא למציאת תענוגות, אלא שנועדנו לחלוק בטובו של אלוהים. מי ייתן ויהיה לי חלק בו. מי ייתן ואלמד לא לקבל על עצמי אחריות להחלטות של מבוגר אחר; זה העצמי הישן והשתלטן שלי, המנסה, רק עוד פעם, להיות המנכ"ל של חיי אחרים.

רק להיום אזכור

חיה ותן לחיות.

 

רק להיום – 3 באוקטובר

הרהורים להיום

למדתי במהמרים אנונימיים שאני לגמרי חסר אונים מול האובססיה שלי. סוף כל סוף הודיתי בחוסר האונים שלי; בעקבות זאת קיבלו חיי תפנית של 180 מעלות לטובה. עם זאת, כן יש לי כוח, הנובע מאלוהים, לשנות את חיי. למדתי שקבלה אין פירושה כניעה למצב לא נעים או משפיל. פירושה לקבל את המציאות של המצב ולאחר מכן להחליט מה, אם בכלל, אני יכול ואעשה בנדון.

האם הפסקתי לנסות לשלוט בבלתי ניתן לשליטה? האם אני אוזר אומץ לשנות את הדברים שאני יכול?

רק להיום אני מתפלל

אני מבקש מהכוח העליון שלי כיוון, תוך שאני לומד להבדיל בין הדברים שאני יכול לשנות לבין אלה שאינני יכול, כי תהליך הבירור הזה, אכן, דורש את החוכמה של אלוהים. מי ייתן ו"הדברים שאינני יכול לשנות" לא יספקו לי תירוץ לאי-עשייה. מי ייתן ו"הדברים שאני יכול" לא יכללו ניהול של חיי אחרים. מי ייתן ואתחיל להבין את המציאות שלי עצמי.

רק להיום אזכור

קבלה אינה אי-עשייה. שינוי אינו שליטה.