רק להיום – 1 בנובמבר

הרהורים להיום

האנשים שאני הכי מכבד בתוכנית של מהמרים אנונימיים – והם גם אלה שמהם למדתי הכי הרבה – משוכנעים שהגאווה, כפי שהגדיר זאת אדם אחד, היא "שורש כל חטא". לפי התפיסה התיאולוגית המסרותית, הגאווה היא הראשונה מבין שבעת החטאים הקטלניים להתקדמות רוחנית. היא גם נחשבת החמורה ביותר, נפרדת מכל השאר בגלל איכותה המיוחדת במינה. הגאווה מזדחלת לניצחונות הרוחניים שלנו. היא מתגנבת לכל ההצלחות וההישגים, גם כשאנחנו מייחסים אותם לאלוהים.

האם אני נאבק בגאווה כשאני מתרגל את הצעד העשירי באפן קבוע, עומד מול עצמי בכל פעם מחדש ומתקן את הדברים שהשתבשו?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואעמוד על המשמר באופן קבוע כנגד הנחשיות של הגאווה, שיכולה לזחול לתוך כל הישג, כל ניצחון, כל חיבה שגומלים לי. מי ייתן ואדע שבכל פעם שהדברים הולכים לי היטב, הגאווה שלי תהיה שם,מוכנה לזקוף זאת לזכותה. מי ייתן ואזהר ממנה.

רק להיום אזכור

לשים את הגאווה במקומה.

 

רק להיום – 2 בנובמבר

הרהורים להיום

ככל שאנו מרבים בחשבון נפש, כך אנחנו מבינים יותר כמה הרבה פעמים אנחנו מגיבים בצורה שלילית כי "הגאווה שלנו נפגעה". הגאווה היא שורש רוב הבעיות האישיות שלי. כשהגאווה שלי "נפגעת", למשל, אני כמעט ללא יוצא מן הכלל חווה טינה וכעס – לפעמים עד לנקודה שבה אינני מסוגל לדבר או לחשוב בצורה רציונלית. כשאני שרוי בביצה הרגשית מהסוג הזה, עליי להזכיר לעצמי שרק הגאווה שלי נפגעה, ושום דבר אחר לא. עליי לעצור ולנסות להירגע עד שאוכל להעריך את הבעיה בצורה מציאותית.

כשהגאווה שלי נפגעת או מאוימת, האם אתפלל לענווה כדי שאוכל להתעלות מעל עצמי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ןאדע שאם הגאווה שלי נפגעת, ייתכן ששאר החלקים שלי לא נפגעים כלל. ייתן ואדע שהגאווה שלי יכולה לספוג חבטות ובכל זאת לחזור ולרצות עוד בעוצמה רבה יותר. רצוי שאדע שבכל פעם שהגאווה שלי חוטפת מכה, היא צפויה להיות מתגוננת, גועלית ולא רציונלית יותר, חריפה יותר, מי ייתן ואלמד לשמור את גאוותי שעלתה מאשפתות במקום אחר, שבו היא לא תיפגע בקלות רבה כזו – או תהיה כה להוטה לנכס לעצמה את הקרדיט.

רק להיום אזכור

ענווה היא הסמכות היחידה מעל הגאווה.

 

רק להיום – 3 בנובמבר

הרהורים להיום

בספר האדום של מהמרים אנונימיים כתוב: "אפשר לומר שהמילה 'רוחני' מגדירה את אותם אפיוני השכל האנושי המייצגים את התכונות הנעלות והאצילות ביותר, כמו נחמדות, נדיבות וענווה, כיוון שהחברותא של מהמרים אנונימיים מחשיבה את העקרונות הללו כדרך חיים, נאמר שזוהי חברותא רוחנית". התחלתי להבין שהרוחניות שלי קשורה לשלמות שלי – התאמה בריאה של אמיתות, כפי שאני תופש אותן, עם ישותי הפנימית.

האם אני ממשיך לשאוף לאיכויות שיביאו לי את האושר הגדול ביותר לטווח ארוך?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואתרגל לאמץ לעצמי את אותן "תכונות נעלות ואציליות ביותר" המגדירות את ישותי הרוחנית. מי ייתן ואכיר את השמחה הנובעת מחיים בדרך של ה-GA, עד שהחיים עצמם הופכים לחגיגה ששותפים לה בעיקר אחרים, שכמוני, מנסים לחיות לפי העקרונות הללו של השראה אלוהית.

רק להיום אזכור

משליליות רוחנית לשלמות רוחנית.