הרהורים להיום
האם עצרתי פעם לחשוב שאם אפעל על פי הדחף "לשחרר קיטור" ולהגיד משהו לא-נחמד או אפילו מרושע, זה יפגע בי הרבה יותר מבאדם שהעלבון מכוון אליו? עליי לנסות כל הזמן להשקיט את ההכרה לפני שאני פועל בחוסר סבלנות או בעוינות, כי ההכרה שלי יכולה להיות – במובן אמיתי – אויב גדול ככל אויב אחר שהכרתי.
האם אסתכל לפני שאני קופץ, אחשוב לפני שאני מדבר, ואנסה להימנע מרצון עצמי ככל שאני רק יכול?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואזכור שההתנפחויות וההתפרצויות שלי, שיוצאות בצורת האשמות ועלבונות, פוגעות בי באותה מידה כמו באדם האחר. מי ייתן ואנסה לא לתת לכעס שלי להגיע לשלב ההתפוצצות, פשוט בכך שאזהה אותו תוך כדי התהוותו ואצהיר עליו כעובדה.
רק להיום אזכור
לא לכסות את הסיר הרמטית.
