הרהורים להיום
לפני שהגעתי לתוכנית של מהמרים אנונימיים – למעשה לפני שידעתי על קיומה – הייתי נסחף ממשבר למשבר. מדי פעם ניסיתי להשתמש ברצון הפרטי שלי למפות מסלול חדש; אבל כמו ספינה בלא הגה, שוב, באופן בלתי נמנע, התרסקתי על שרטון הייאוש שלי. היום, לעומת זאת, אני מקבל הדרכה מהכוח העליון שלי. לפעמים התשובה היחידה היא תחושת או הבטחה שהכל בסדר. אף שיהיה אולי זמן של המתנה לפני שאראה תוצאות, או לפני שתבוא הדרכה ישירה.
האם אשתדל להישאר בוטח שהדברים מסתדרים בדרכים שיהיו לטובתם העילאית של הנוגעים בדבר?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ולא אצפה לתקשורת מיידית, מילולית עם הכוח העליון שלי, כמו הוראות על גלויה חתומה, ממוענת אליי. מי ייתן ותהיה לי סבלנות, ואקשיב ואחוש שאלוהים נוכח. מי ייתן ואקבל את הרגשתי החדשה, של חמימות קורנת ושלווה, כדרכו של אלוהים להבטיח לי שאני, סוף סוף, בוחר בחירות טובות.
רק להיום אזכור
סבלנות: המסר של אלוהים יבוא.