הרהורים להיום
דבר אחד יותר מהכל, שיכול להקל על תחושת הייאוש שלי מדי פעם הוא אהבה. עליי לדאוג להיות "אהיב" במובן של להיות מסוגל לאהוב אחרים, במקום להיות מוטרד אם אחרים אוהבים אותי. כשאני איכשהו מאבד את עצמי בתוך אחרים. רגשית או רוחנית, אני בדרך כלל מוצא את עצמי. היום אני מבין למה הם התכוונו בפגישות המטושטשות הראשונות שלי ב מהמרים אנונימיים, כשאמרו לי שאני האדם הכי חשוב בחדר.
האם אני אומר אותו דבר למצטרפים חדשים אחרים היום, ומתכוון לזה?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואדע שאם אני יכול לאהוב אחרים, בלי לצפות שיאהבו אותי חזרה, יש סיכוי שאקבל מידה של אהבה בתמורה. רק הציפייה שלי לאישור היא שמבטלת את ערך האהבה שלי.
רק להיום אזכור
האהבה אינה השקעה, אלא תרומה של צדקה.
