הרהורים להיום
רבים מאיתנו מתקשים להיפטר מפגעי האשמה. בתקופתי הראשונה בתוכנית של מהמרים אנונימיים, או שהבנתי לא-נכון צעדים מסוימים, או שניסיתי ליישם אותם מהר מדי ובלהיטות רבה מדי. התוצאה הייתה שהגדלתי את רגשות האשמה וחוסר הערך שלי, במקום להשתחרר מהם, בהתאם לכוונת הצעדים. בכל זאת, עד מהרה גברה בי לפחות המוכנות לסלוח לעצמי, והתחלתי מחדש. ביצעתי את כל הצעדים של חשבון הנפש והניקיון בתוכנית כפי שנועדו להתבצע, ולא מעמדה נחותה של שנאה ואשמה הגורמים לנכות.
האם כיפרתי בפני עצמי?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואסלח לעצמי, כפי שאלוהים סלח לי. מי ייתן ואדע שאם אני נאחז בתרמיל מלא אשמה, אינני הולך לפי הדוגמא שאלוהים הראה לי. אם הכוח העליון שלי, שהפגין סליחה בכך שהוביל אותי למקום המרפה הזה, יכול לסלוח לי, הרי שגם אני יכול. מי ייתן ואפרגן לעצמי את מה שאלוהים בנדיבותו הרבה הציע.
רק להיום אזכור
אלוהים סולח. אסלח גם אני.