הרהורים להיום
ההתקדמות שלי בהחלמה תלויה במידה רבה בגישה שלי, והגישה שלי תלויה בי. זוהי דרך שבה אני בוחר להסתכל על דברים. איש לא יכול לכפות עליי גישה. בשבילי, גישה טובה היא נקודת השקפה שאינה מושפעת מרחמים עצמיים וטינות. מהמרים אנונימיים לימדה אותי שאפשר להפוך אבני-נגף לקרש קפיצה לגדילה.
האם אני מאמין, כדברי המשורר טניסון, "שהאדם עשוי להתרומם על קרשי הקפיצה של עצמיותו המתה אל דברים נעלים נעלים יותר"?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ויעזור לי אלוהים לטפח גישה בריאה כלפי עצמי, כלפי התוכנית של מהמרים אנונימיים וכלפי אנשים אחרים. אלי, שמור שלא אאבד את המייצבים הרוחניים שלי, ששומרים אותי מאוזן בתכלית ובהשקפה. הנח לי להתעלם מרחמים עצמיים, מייאוש ומהנטיה שלי לדרמטיזציה. אל תיתן לנטל מעיק להוציא אותי משיווי משקל.
רק להיום אזכור
עם אלוהים לצדי, אין לי צורך להתייאש.
