הרהורים להיום
בשלב מסוים בדרכנו, יחד עם המעורבות הגדלה והולכת בתוכנית של מהמרים אנונימיים, אנחנו נעשים מודעים בחריפות לערך של הכנות וגילוי הלב להתפתחות שלנו. כשזה קורה, אחד הדברים הראשונים שאנחנו מסוגלים להודות בהם הוא, שהתנהגותנו בעבר הייתה רחוקה מלהיות שפויה או אפילו רציונלית. מרגע שאנחנו מסוגלים להודות בדבר – בלי בושה או מבוכה – מתגלה לנו עוד ממד של חופש.
בהחלמה הדרגתית שלי, האם אני מצפה שהחיים ילכו ויהיו יותר ויותר עשירים יותר ויותר שלווים?
רק להיום אני מתפלל
אפילו תוך כדי שאני עושה את הצעד הראשון הענק, שהוא אולי המהלך הישר הראשון שעשיתי זה זמן רב, מי ייתן ואדע, שכנות דורשת אימון. העצמי הישן שלי, רדוף – האשליות והפנטזיות, שונה מהעצמי הישר שעליי להיות כמו שהלילה שונה מהיום. מי ייתן ואבין שדרוש יותר משחר בהיר אחד כדי לשנות אותי.
רק להיום אזכור
כנות דורשת אימון.
