הרהורים להיום
היו ימים בזמן ההחלמה שלי שהכל נראה עגום ואפילו חסר – תקווה, הרשיתי לעצמי להיות מדוכא וכועס. אני מבין עכשו שלא משנה מה אני חושב ולא משנה איך אני מרגיש. מה שאני עושה הוא שקובע. לכן כשאני חרד או נסער אני מנסה להישאר בהחלמה בכך שאני הולך לפגישות, משתתף, ועובד עם אחרים בתוכנית של 'מהמרים אנונימיים'.
אם אלוהים נראה רחוק, מי זז?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שלא אכנס לשיתוק בגלל העצבות או הכעס עד לרמה של ייאוש. הלוואי שאתבונן בשורשי הייאוש שבסבך הרגשות שלי, אתיר את הקשר, אוציא את הרגשות האשמים שבמצב ואכיר בכך שהם שייכים לי. רק אז אוכל לשלב למהלך, לנקוט פעולה, להתחיל להשיג. מי ייתן ואלמד להשתמש באנרגיה שמחולל הכעס כדי לחזק את רצוני ולהשיג את מטרותיי.
רק להיום אזכור
לברר מה בדיוק אני מרגיש.
