הרהורים להיום
כשאני כועס, האם אוכל להודות בכך ולומר את זה בלי לתת לכעס להצטבר ולהתפרץ בדרכים לא מתאימות? סוף סוף התחלתי ללמוד שכעס אצור הורס עד מהרה את השלווה הפנימית הקריטית כל כך להחלמה המתמשכת שלי, כשאני זועם ומאבד שליטה, אני בלי משים מוסר את השליטה לאדם האחר, למקום האחר או לדבר שעליו אני זועם.
כשאני כועס, האם אנסה לזכור שאני מסכן את עצמי?
האם "אספור עד 10", אתקשר לידיד בתוכנית של 'מהמרים אנונימיים' ואומר את 'תפילת השלווה' בקול רם?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שאכיר ברגשות של הכעס ואשחרר אותם קצת בכל פעם, אבטא את הכעס שלי כעובדה, במקום לתת לה להצטבר לזעם ולהתפוצץ בלי שליטה.
רק להיום אזכור
כעס קיים. זעם לא חייב להיות.