הרהורים להיום
מישהו אמר פעם שהכיוון של ההכרה חשוב יותר מההתקדמות שלה. אם הכיוון שלי נכון, הרי שההתקדמות לבטח תבוא בעקבותיו. במקור אנחנו באים ל מהמרים אנונימיים כדי לקבל משהו בשביל עצמנו. אבל עד מהרה אנו לומדים שאת השפע הכי גדול אנו מקבלים כשאנו נותנים לאחרים. אם הכיוון של ההכרה שלי הוא לתת במקום לקבל, אצא נשכר מעל ומעבר לציפיות הכי גדולות שלי. ככל שאני נותן מעצמי וככל שאני פותח את לבי ואת הכרתי בנדיבות לאחרים, כך אגדל ואתקדם יותר.
האם אני לומד לא למדוד את הנתינה שלי כנגד הקבלה, מתוך הבנה שהנתינה עצמה היא התגמול?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ולא אשכח את העיקר הזה של התוכנית: לעזור לעצמי על ידי עזרה לאחרים במסגרת מטרתנו להשיג הימנעות נוחה מהימורים. מהרגע שאני עושה את הצעד הראשון להחלמה, מי ייתן וארגיש את הפלא של נתינה ולקיחה ושוב נתינה. מי ייתן ויהיה לי אכפת מאוד מאחרים שמקיימים את החופש שלהם מהימורים, ומי ייתן ואדע שלהם אכפת עד מאוד ממני. זוהי החלפה פשוטה – ויפהפייה.
רק להיום אזכור
תן וקח ותן שוב חזרה.