הרהורים להיום
רבים מאיתנו בתוכנית של ה – GA זוכרים שבמקור התחלנו להמר כדי "להשתייך", "להיות תותחים", או "להיות חלק מההמון". אחרים מבינינו תדלקו את ההתמכרויות כדי "להיכנס פנימה" – להרגיש, לפחות לזמן קצר, שאנחנו בלתי נפרדים משאר המין האנושי. לפעמים השיגו ההימורים את ההשפעה הרצויה, הרגיעו זמנית את תחושת הנפרדות שלנו. אבל אחרי שהתפוגגה ההתלהבות מהאקשן, נשארנו בהרגשה שאנחנו בודדים יותר, נטושים יותר, "שונים" יותר מתמיד.
האם אני לפעמים מרגיש ש"המקרה שלי שונה"?
רק להיום אני מתפלל
אלי, מי ייתן ואתגבר על ההרגשה שאני "שונה" או באופן כלשהו יחיד במיני, או לא שייך. אולי ההרגשה הזאת היא שהובילה אותי להימורים מלכתחילה. היא גם מנעה ממני לראות עד כמה חמורה ההתמכרות שלי, מכיוון שחשבתי, "אני שונה. אני יכול להתמודד עם זה". מי ייתן ועכשו אהיה מודע לכך שאני אכן שייך, לחברותא ענקית של אנשים כמוני. עם כל חוויה שאני חולק, ה"מיוחדות" שלי נעלמת.
רק להיום אזכור
אינני יחיד במינו.
