הרהורים להיום
יש המגדירים ענווה כמצב של היותך "פתוח ללמידה". במובן הזה, רובנו בחברותא של מהמרים אנונימיים שמסוגלים להישאר חופשיים מהימורים רכשנו לפחות שמץ של ענווה, אחרת לעולם לא היינו לומדים להתרחק מאותו הימור ראשון. הגעתי למסקנה שענווה פירושה להיות פתוח להקשבה לאחרים, כל הזמן פתוח ללמידה.
האם אני רואה את הענווה כנתיב להשתפרות מתמדת?
רק להיום אני מתפלל
עכשו כשהתחלתי לפתח ענווה, מי ייתן ואמשיך. מי ייתן ואפתח את עצמי לרצון האל ולהצעות של חבריי הקבוצה. מי ייתן ואשאר פתוח ללמידה, מוכן לעימות, פתוח לקבל, ומודע לכך שעליי להישאר כך כדי להיות בריא.
רק להיום אזכור
להישאר מוכן לעימות.
