הרהורים להיום
מה בנוגע ל"כעס מוצדק"? אם מישהו מרמה אותנו או נוהג כלפינו בצורה מחפירה, אין לנו זכות לזעום? מהניסיון המר של אינספור אחרים בתוכנית של 'מהמרים אנונימיים' למדנו שהרפתקאות של זעם הן בדרך כלל מסוכנות ביותר.
לכן עדיף שנכיר בכעס מספיק כדי לומר "אני כועס", אך לא נאפשר הצטברות של זעם, לא משנה עד כמה הוא מוצדק.
האם אוכל לקבל את העובדה שכדי לחיות, עליי להיות חופשי מכעס?
רק להיום אני מתפלל
על אף שאני משתדל לעקוף אותם, אני מודע לכך שתמיד יהיו מצבים מסוימים או אנשים מסוימים שיכעיסו אותי. כשהכעס שלי לא נראה מוצדק – ההיגיון שמאחוריו מוטל בספק – אני עלול להכחיש אותו, אפילו בפני עצמי.
הלוואי שאכיר בכעס שלי, גם אם הוא לא הגיוני, לפני שאקבור אותו בתוכי.
רק להיום אזכור
זה בסדר להרגיש כעס.
