הרהורים להיום
אם הרגשנו אשמה, או בושה בהתמכרות עצמה או בדברים שעשינו בזמן ה"אקשן", זה רק הגביר את ההרגשה שאנחנו מנודים. מדי פעם, פחדנו בסתר לבנו או ממש האמנו שאנחנו ראויים לכל רגש כואב; לפעמים חשבנו שאנחנו באמת אאוטסיידרים. המנהרה החשובה של חיינו נראתה מאיימת ואין סופית. לא יכולנו אפילו לתת ביטוי לרגשות שלנו ובקושי יכולנו לחשוב עליהם. לכן עד מהרה שוב הימרנו.
האם אני זוכר היטב איך היו הדברים בעבר?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואזכור באיזו תדירות, בתקופת ההימורים שלי, הרגשתי לבד עם האשמה ועם הבושה שלי. העליצות המזויפת של מסיבת הימורים או יחסי האנוש הרדודים שנרקמו בקזינו לא יכלו למנוע ממני להרגיש כמו אאוטסיידר. הלוואי שאעריך את הסיכוי להכיר חברים חדשים דרך החברותא. הלוואי שאדע שיחסי האנוש שלי כעת יהיו שפויים יותר, תלותיים פחות, בוגרים יותר.
רק להיום אזכור
תודה לאל על חברים חדשים.
