הרהורים להיום
בכל סיפור שאנחנו שומעים ב מהמרים אנונימיים, היה הכאב מחיר הכניסה לחיים חדשים, אבל במחיר הכניסה רכשנו הרבה יותר משציפינו. הוא הוביל אותנו למידה של ענווה, שעד מהרה גילינו כי היא מרפאה כאב. ועם הזמן, התחלנו לפחד פחות מהכאב, ולרצות בענווה יותר מתמיד.
האם אני לומד "לשבת בחופשיות על האוכף", לנצל כמה שיותר את הטוב שבא וכמה שפחות לספוג את הרע?
רק להיום אני מתפלל
אם התוכנית של אלוהים בשבילנו היא התפתחות רוחנית, אחדות הדוקה יותר עם עקרונות הטוב והאמיתי שלו – אני יכול להאמין שכל חוויותיי הצטברו לאני חדש ומשופר. הלוואי שלא אפחד משיעורי הכאב. הלוואי שאדע שעליי להמשיך לגדול דרך כאב, כמו גם דרך שמחה.
רק להיום אזכור
כואב לי; משמע אני קיים.
