הרהורים להיום
ב'מהמרים אנונימים' אנחנו לומדים שאי אפשר להעניש אדם אחר בלי שנעניש את עצמנו. שחרור המתחים שלי, אפילו כשהוא מוצדק, מותיר אחריו משקעים של מרירות וכאב זה היה הסיפור החדגוני של חיי לפני שבאתי ל'מהמרים אנונימים'.
לכן בחיי החדשים מוטב שאקח בחשבון, שבטווח הארוך יעיל לי יותר להכיר ברגשות שלי לקרוא להם בשם, וכך לשחרר אותם.
האם יש סיכוי שקולו של אלוהים יישמע מעל לצעקות את התוכחה שלי ?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שאמנע מקללות, מחילופי דברים המיועדים לריסוק – אגו. אם אני כועס הלוואי שאנסה לנתב את הכעס שלי למה שהאדם עשה במקום כלפי מה שהוא. הלוואי שאמנע מהשפלה, מהשתלחות בפגמי אופי או מהתעללות מילולית. מי ייתן ואסמוך על הכוח העליון שלי שיראה לי את הדרך.
רק להיום אזכור
להתמודד עם הכעס שלי בצורה הולמת.
