הרהורים להיום
"איך התוכנית של מהמרים אנונימיים פועלת?" שואלים לפעמים מצטרפים חדשים. שתי התשובות שאני שומע ברוב המקרים הם "טוב מאוד" ו"לאט". אני מעריך את שתי התשובות, גם אם בשמיעה ראשונה הן נשמעות היתוליות, כי הניתוח העצמי שלי נוטה להיות שגוי. היו פעמים ששיתפתי אנשים לא-מתאימים במגרעות שלי; פעמים אחרות התוודיתי על המגרעות שלהם, במקום על שלי; ופעמים אחרות, השיתוף בפגמי האופי שלי לבש סגנון של תלונות צרחניות על בעיות. העובדה היא שאיש מאיתנו לא אוהב את חשבון הנפש, את כיסוח הגאווה, את ההודאה במגרעות שהצעדים דורשים. אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שהתוכנית של GA באמת עובדת.
האם הרמתי את הערכה הפשוטה של כלים רוחניים שהונחה לרגליי?
רק להיום אני מתפלל
ישמור אותי אלוהים מהשוואת פגמי האופי שלי לאלה של מישהו אחר. מטבענו אנו משווים ומודדים, וחושבים במושגים של "גרוע יותר מ-", "לא גרוע כמו-" או "טוב יותר מ-", הלוואי שאדע שהפגמים שלי הם הפגמים שלי, בלי קשר אם הם "טובים יותר" משל אחרים או לא.
רק להיום אזכור
מגרעות הן מגרעות, גם כשהן "טובות יותר מ-".
