הרהורים להיום
התוכנית של מהמרים אנונימיים מלמדת אותי לעבוד למען התקדמות, לא שלמות. התראה פשוטה זו מנחמת מאוד, כי היא מייצגת את עיקר השוני בין חיי היום לבין מה שהיו בעבר. בחיי הקודמים, שלמות – אף שהיא בלתי אפשרית – הייתה המטרה מספר אחת שלי. היום אני יכול להאמין שגם אם אכשל לפעמים, אינני כישלון – וגם אם אני לפעמים עושה טעויות, אינני טעות. ואני יכול להחיל את האמונות האלה על שנים-עשר הצעדים להחלמה, וכן על כל חיי.
האם אני מאמין שרק הצעד הראשון יכול להיות מתורגל בשלמות, ושאחד-עשר הצעדים הנותרים מייצגים אידיאלים מושלמים?
רק להיום אני מתפלל
אלי, למד אותי לזנוח את מטרתי משכבר הימים של שלמות על-אנושיות בכל דבר שעשיתי או אמרתי. אני יודע עכשו שבעצם נטיתי להיכשל, כי מעולם לא יכולתי להשיג את אותם שיאים בלתי אפשריים שהצבתי לעצמי. עכשו כשאני מבין את הדפוס הזה, מי ייתן ולא אתכנת שוב את הכישלונות שלי,
רק להיום אזכור
אני אולי שואף להיות אדם על הכיפאק, אבל לא אדם-על.