הרהורים להיום
במבט לאחור אני קולט שחלק ניכר מחיי התעסקתי בפגמים של אחרים. אין ספק שהפקתי מכך סיפוק עצמי אבל אני מבין עכשיו עד כמה מתוכחם ולמעשה סוטה היה כל התהליך. בסיכומו של דבר, ההתעסקות בפגמים לכאורה של אחרים אפשרה לי להמשיך בנוחיות להישאר לא-מודע לפגמי האופי שלי.
האם אני עדיין מפנה אצבע מאשימה כלפי אחרים וכך מתוך רמייה עצמית מתעלם מהמגרעות שלי?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואראה שהעיסוק שלי בפגמי האופי של אחרים הוא בעצם מסך עשן שנועד למנוע ממני להביט בפגמי האופי שלי, וכן דרך לאושש את האגו הכושל שלי. כדאי שאבדוק למה אני מאשים.
רק להיום אזכור
להאשים אחרים משמע לשחק משחקים.
