הרהורים להיום
לפני שהודיתי בחוסר האונים שלי מול ההימורים, הייתה לי הערכה עצמית של "סמרטוט". הגעתי ל מהמרים אנונימיים כאפס שרצה נואשות להיות מישהו. במבט לאחור, תחושת הערך העצמי שלי הייתה קרועה לגזרים, לכאורה בלי תקנה. בהדרגה אפשרה לי התוכנית להשיג תחושת ערך עצמי שהולכת ומתחזקת. למדתי לקבל את עצמי, וקלטתי שאינני גרוע כמו שתמיד הנחתי.
האם אני לומד שהערך העצמי שלי אינו תלוי באישור של אחרים, אלא שהוא באמת "עבודה פנימית"?
רק להיום אני מתפלל
כשאני מרגיש שפוף וחסר ערך, מי ייתן והכוח העליון שלי וידידיי בקבוצה יעזרו לי לראות שעל אף ש"נפלתי", לא "הושלכתי". אמנם הייתי חולה בימי ההימורים שלי, עם תחושת ערך עצמי כשל תולעת עפר, אך הלוואי שאדע כי בכל זאת היה בידי כוח הבחירה. ובחרתי לעשות משהו בקשר לעצמי. מי ייתן והבחירה הטובה הזאת תהיה הבסיס לערך העצמי שלי שהופעל מחדש.
רק להיום אזכור
לא ארד על עצמי כשאני שפוף.
