הרהורים להיום
האם אני מבזבז זמן ואנרגיה במאבק עם מצבים שלא באמת שווים התייחסות? כמו דון קישוט, הגיבור המבולבל של הספרות הספרדית,
האם אני מדמיין טחנות רוח כענקים מאיימים, נאבק בהן עד שאני צונח מרוב תשישות? היום לא ארשה שהדמיון שלי יבנה מהצרות הקטנות שלי צרות גדולות. אשתדל לראות כל מצב בבהירות, לייחס לו רק את הערך ואת תשומת הלב שראויים לו.
האם למדתי להאמין, כפי שמציע הצעד השני ב'שנים – עשר הצעדים', שכוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לחשיבה ולחיים נורמליים?
רק להיום אני מתפלל
אלי, שמור שהפרספקטיבה שלי תהיה שפויה. עזור לי להימנע מהגדלת הבעיות הקטנוניות שלי, מלייחס משמעות רבה מדי לשיחות סתמיות, מלעשות הר געש מתל נמלים. שמור שפחדיי לא יתפשטו יתר על המידה, כמו צללים על הקיר. השב לי את ערכיי, שהתעוותו בתקופת ההימור הכפייתי שלי.
רק להיום אזכור
שפיות היא פרספקטיבה.
