הרהורים להיום
היום אנסה להסתפק בפחות ממה שהייתי רוצה שיהיה אפשרי, ואהיה מוכן לא רק לקבל זאת אלא גם להעריך זאת. היום אצפה ליותר מדי מאף אחד – במיוחד לא מעצמי. אשתדל לזכור ששביעות רצון נובעת מקבלה הדרגתית של הטוב שמגיע אלינו, ולא מהזעם על החיים מפני שהם לא "טובים יותר"
האם אני קולט את ההבדל בין ויתור לבין קבלה מציאותית?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שלא אשאף למטרות לא-מציאותיות, שלא אצפה ליותר מדי. הלוואי שאביט אחורה על חיי ואראה שהמטרות הבלתי אפשריות שהצבתי לעצמי היו סימני ההיכר של ההתמכרויות שלי; לעתים קרובות מדי התקרבתי אליהן עד חצי הדרך ונאלצתי לעמוד מול כישלון. רגשות אלה של "שוב נכשלתי" הפכו לתירוצים מפוארים כדי להיכנע לאובססיה להמר, שכיסתה והסוותה את אומללותי. מי ייתן ואמנע מאותו דפוס ישן וחולני. מי ייתן ואהיה מציאותי.
רק להיום אזכור
טוב זה רק טוב מספיק.
