הרהורים להיום
אנשים שרק הצטרפו למהמרים אנונימיים וחווים לראשונה את ההרגשה המדהימה שהם באמת ובתמים בין חברים, תוהים גם – בתחושה של כמעט אימה – אם ההרגשה היא אמיתית. האם האם זה יחזיק מעמד? אלה מאיתנו שכבר נמצאים בתוכנית כמה שנים יכולים להבטיח לכל מצטרף חדש בפגישה שההרגשה אמיתית בהחלט, ושהיא אכן מחזיקה מעמד. זו לא סתם עוד התחלה שקרית, וגם לא רק התפרצות זמנית של שמחה שבעקבותיה, באופן בלתי נמנע, תבוא אכזבה מרה.
האם אני משוכנע שאני יכול להחלים בצורה אמיתית ולאורך זמן מהבדידות של ההימור הכפייתי שלי?
רק להיום אני מתפלל
אנה אלוהים אל תיתן לי להיעצר בגלל הפחד מבדידות חוזרת ונשנית. הלוואי שאדע שהפתיחות שמחממת אותי בקבוצה הזאת לא תיסגר פתאום ותשאיר אותי בחוץ. הלוואי שאהיה סבלני עם הפחד שלי, שהתנפח בגלל אכזבות ואובדן בעבר. מי ייתן ואדע שהחברותא של הקבוצה, עם הזמן, תשכנע אותי שהבדידות תמיד ניתנת לריפוי.
רק להיום אזכור
יש מרפא לבדידות.
