הרהורים להיום
התמכרות להימורים הייתה כמו גנב באינספור מובנים. היא גזלה ממני לא רק את כספי, את רוכשי ודברים חומריים אחרים, אלא גם את כבודי העצמי ואת הערכתי העצמית, בעוד משפחתי וחבריי סבלו יחד איתי. ההימור גזל ממני את היכולת להתייחס לעצמי כראוי, כפי שאלוהים מתייחס אליי. היום, כניגוד מוחלט, אני מסוגל לאהוב את עצמי באמת – במידה כזו שאני מסוגל לתת לעצמי יותר אהבה משאני זקוק לה. לכן אני נותן את האהבה הזאת לאנשים אחרים בתוכנית של GA, כמו שהם נתנו לי את אהבתם.
האם אני מודה לאלוהים על שהביא אותי לתוכנית שבה אנשים חולים מקבלים אהבה עד שהם מחלימים?
רק להיום אני מתפלל
אינספור תודות לאלוהים על דרך חיים המחוללת אהבה ואכפתיות כאלה, אנחנו בתוכנית של GA איננו יכולים אלא ללמוד לאהוב את עצמנו. כשאני רואה שלמישהו אכפת ממני, אני נוטה יותר להשתכנע שאולי, אחרי הכל, אני שווה שיהיה אכפת ממני. מי ייתן ואהיה מודע תמיד לאהבה שאני יכול עכשיו לתת – ונותן אהבה.
רק להיום אזכור
כשלמישהו אכפת ממני אני מרגיש ראוי לאכפתיות.
