הרהורים להיום
אני יודע היום שאני כבר לא צריך להמשיך לבדי. למדתי שבטוח יותר, נכון יותר וודאי יותר להתקדם עם חברים שהולכים באותו כיוון כמוני. איש מאיתנו לא צריך להרגיש אשמה על כך שהוא נעזר, מאחר שכולנו עוזרים זה
לזה. כבר אין סימן לחולשה לקבל עזרה בהחלמה מההתמכרות שלי, באותה מידה שאני נעזר בקביים אם שברתי רגל. לאלה שזקוקים להם, ולאלה שרואים את התועלת שבהם, קביים הם דבר נפלא.
האם אני עדיין לפעמים מסרב לקבל סיוע שאפשר להשיג אותו בקלות?
רק להיום אני מתפלל
אלי, הראה לי שבקשת עזרה אינה סימן לחולשה, שהרעות שבקבוצה היא הדבר שעובד בשביל כל אחד מאיתנו. כמו חיסון נגד דיפתריה או פוליו, התוכנית של מהמרים אנונימיים והכוח של הקבוצה הוכיחו את עצמם כאמצעי מניעה נגד נפילות והידרדרויות. הודו לאל על הכלים של ההחלמה.
רק להיום אזכור
העזרה בהישג יד כמו הטלפון שלי.
