הרהורים להיום
בימים הראשונים שלנו ב מהמרים אנונימיים, נפטרנו מהדברים המאפיינים ומהסביבות של הימורים. היינו חייבים להיפטר מהם, כי ידענו שללא ספק היו הורגים אותנו. נפטרנו מהמצבים, אבל לא יכולנו להיפטר מההתמכרות עד שנקטנו עוד פעולה. היינו צריכים ללמוד גם להשליך את הרחמים העצמיים, הצידוקים העצמיים, הצדקנות, ואת הרצון העצמי היישר מהחלון. היינו צריכים לרדת מהסולם הרופף שהיה לכאורה הדרך לכסף, לרכוש וליוקרה. והיינו צריכים לקבל עלינו אחריות אישית. כדי להשיג מספיק ענווה וכבוד עצמי להישאר בחיים בכלל, היינו חייבים לוותר על הרכוש המוכר לנו ביותר – האמביציה הכפייתית והגאווה הלא-מציאותית שלנו.
האם נפטרתי מהמשקולות והשלשלאות שפעם כבלו אותי?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואתן את הקרדיט לכוח העליון שלי לא רק על ששחרר אותי מהאובססיה להימורים, אלא גם לימד אותי לשחרר את עצמי הישן התובעני, השתלטני שלי מכל היחסים הרוחניים והארציים שלי. על כל הדברים שלמדתי ושביטלתי, על האמונה שלי ועל חסד אלוהים, אני אסיר תודה מקרב לב.
רק להיום אזכור
להיות אסיר תודה על החסד האלוהי.
