הרהורים להיום
התפילה יכולה לתגמל בדרכים רבות. גמול אחד נהדר הוא תחושת השייכות שהיא מביאה לי. כבר אינני חי כזר בארץ זרה, נוכרי בעולם עוין לחלוטין. כבר אינני אבוד, מפוחד וחסר תכלית. אני שייך. להרגשתנו, ב מהמרים אנונימיים, ברגע שאנו זוכים במבט חטוף ברצונו של אלוהים – ברגע שאנחנו מתחילים לראות את האמת, הצדק, והאהבה כדברים אמיתיים ונצחיים בחיים – שוב איננו נסערים ומתערערים בשל כל הראיות שמסביבנו המצביעות לכאורה על ההפך, בעניינים אנושיים גרידא.
האם אני מאמין שאלוהים משגיח עליי באהבה?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואהיה אסיר תודה על הנחמה והשלווה שבשייכות – לאלוהים, ה"הורה" החכם העילאי, ולמשפחתו עלי אדמות. מי ייתן ולא אזדקק יותר למדבקות על המכונית או לקבוצות עידוד כדי שיעניקו לי את זהותי. באמצעות התפילה, אני שייך לאלוהים.
רק להיום אזכור
אני מוצא את זהותי בתפילה.
