הרהורים להיום
רגש הרחמים העצמיים, שכולנו הרגשנו בזמן זה או אחר, הוא אחד הרגשות המכוערים ביותר שאפשר לחוות. איננו ששים אפילו למחשבה שנודה בפני אחרים שאנו מוצפים ברחמים עצמיים. אנחנו שונאים שרואים עלינו את זה; מיד נטען שאנחנו דווקא מרגישים רגש אחר; לעתים אפילו נרחיק לכת ונסתיר מעצמנו – בצורה מחוכמת – את העובדה שאנחנו נתונים במצור המנטליות של "איזה מסכן אני". באותה מידה, בתוך שבריר שנייה נוכל בקלות למצוא עשרות סיבות "תקפות" לשקוע ברחמים עצמיים.
האם אני נהנה לפעמים לזרות מלח על הפצעים שלי?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואזהה בדיוק את הרגשות שלי. אם אינני מסוגל להבהיר אותם לעצמי, אוכל לסמוך על אחרים שיודעים מה זה להדחיק רגשות. מי ייתן ואשאר בקשר עם הכוח העליון שלי ועם האחרים בקבוצה שלי.
רק להיום אזכור
להיות בקשר.
