הרהורים להיום
בניגוד למה שכמה אנשים חושבים, אין הסיסמה "להרפות ולמסור לאלוהים" ביטוי לאדישות לגישה תבוסתנית או לאי-נכונות לקבל אחריות. מי שמפנים עורף לבעיות שלהם אינם "מרפים ומוסרים לאלוהים" אלא בעצם זונחים את המחויבת שלהם לפעול על סמך השראה והנחיה של אלוהים. אין הם מבקשים עזרה וגם לא מצפים לה ; הם רוצים שאלוהים יעשה הכול.
בחיפוש שלי אחר הדרכה אלוהית, האם אני קולט שהאחריות הבסיסית היא שלי?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ולא אאפשר לעצמי להיות עצלן רק משום שאני חושב שאלוהים יעשה את הכול בכל מקרה (אדישות מסוג זה מזכירה לי את עצמי הישן חסר האונים, זה שגנח ונאנח על כך שהעולם נשרף בלהבות, התרבות האנושית מידרדרת והוא לא יכול לעשות כלום בנידון). הלוואי גם שלא אשתמש ב"למסור לאלוהים" כתירוץ להתחמק מהבעיות שלי בלי אפילו לנסות. מי ייתן ואלוהים יאציל עליי השראה; מי ייתן ואהיה כלי בידי אלוהים.
רק להיום אזכור
אלוהים מנחה את מי שעוזרים לעצמם.
