הרהורים להיום
שנים-עשר הצעדים נועדו במיוחד לאנשים כמונו – כקיצור דרך לאלוהים. הצעדים הם כמו תרופה חזקה שיכולה לרפא אותנו ממחלת הייאוש, התסכול והרחמים העצמיים. ובכל זאת לעתים אין אנו מוכנים להשתמש בצעדים. מדוע? אולי משום שבעמקי לבנו יש בנו רצון להיות קדושים מעונים. במודע ועל פי השכל, נראה לנו שאנחנו רוצים עזרה. אבל ברמת הבטן, תחושת אשם נסתרת גורמת לנו להשתוקק לעונש יותר מאשר להקלה מהחוליים שלנו.
האם אני יכול לנסות להיות שמח כשכל הדברים מובילים אותי לכאורה לייאוש? האם אני קולט שהייאוש הוא לעתים קרובות מסכה לרחמים עצמיים?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואעקור את האשמה הסודית בתוכי שגורמת לי לרצות להעניש את עצמי. מי ייתן ואחקור את הייאוש שלי ואגלה אם הוא אכן מתחזה – רחמים עצמיים שלבשו מסכה. מרגע שאני יודע ששנים-עשר הצעדים יכולים להביא הקלה, הלוואי שאשתמש בהם במקום לבוסס בחוסר הנוחיות שלי.
רק להיום אזכור
שנים-עשר הצעדים הם המדרגות של אלוהים.
