הרהורים להיום
כשהגאווה מניעה אותי – השעבוד של העצמי – אני הופך חלקית או אפילו לגמרי עיוור למגבלות ולחסרונות שלי. בשלב זה, הדבר האחרון שאני זקוק לו הוא נוחיות. אני זקוק לחבר מבין עניין בתוכנית של מהמרים אנונימיים – חבר שללא היסוס ינקב חור בחומה שבנה האגו שלי כדי שאור התבונה יוכל לשוב להאיר פנימה.
האם אני משקיע זמן לסקור את ההתקדמות שלי, לבדוק את עצמי מדי יום ביומו, ולנסות לתקן מיד את הטעויות שלי?
רק להיום אני מתפלל
אני מתפלל שהקבוצה – או רק חבר אחד – יהיו ישרים מספיק כדי לראות את הביטויים החלקלקים של הגאווה שלי ואמיצים דיים לספר לי עליהם. ההערכה העצמית שלי הייתה מורעבת זמן כה רב, שעם ההצלחות הראשונות שלי בתוכנית ה-GA היא עלולה להתנפח לממדים דוחים של שביעות רצון עצמית.
רק להיום אזכור
הערכה עצמית או שביעות רצון עצמית?
