הרהורים להיום
מחלתי אינה דומה לרוב המחלות האחרות במובן הזה, שההכחשה שאני חולה היא סימפטום עיקרי של המחלה שלי. עם זאת, כמו מחלות חשוכות-מרפא אחרות, מחלתי מתאפיינת בנסיגות. בתוכנית של 'מהמרים אנונימים' אנחנו קוראים לנסיגות כאלה "נפילות". הדבר היחיד שאני יודע בוודאות הוא שרק אני יכול לגרום לעצמי ליפול.
האם אזכור תמיד שמחשבה קודמת למעשה? האם אנסה להימנע מ "חשיבה שלילית"?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואלוהים ייתן לי את הכוח לעמוד בפיתויים. מי ייתן והאחריות על ההיכנעות, על "הנפילה", תהיה על כתפיי בלבד. מי ייתן ואראה מראש אם אני מכין לעצמי נפילה על ידי העברת-אשמה למישהו אחר, על ידי התחמקות מאחריותי כלפי עצמי, על ידי חזרה להיות הבובה על חוט הכי מסכנה בעולם. חזרתי לגישות הישנות האלה עלולה להיות נפילה בדיוק כמו ההימור עצמו.
רק להיום אזכור
איש לא חסין מנפילות.
