הרהורים להיום
זמן קצר אחרי שהגעתי למהמרים אנונימיים, גיליתי כוח עליון שבחרתי לקרוא לו אלוהים, למדתי להאמין שכל הכוח בידיו; אם אני נשאר קרוב אליו ועושה את עבודתו נאמנה, הוא נותן לי לא את מה שאני חושב שאני רוצה, אלא את מה שאני צריך. בהדרגה, אני מתעניין פחות ופחות בעצמי ובתחבולות הקטנות שלי; ויחד עם זאת, אני מתעניין יותר במה שאני יכול לתרום לזולת ולחיים. בד בבד עם המודעות הגוברת שלי לנוכחות של אלוהים.
האם אני מתחיל לאבד את פחדיי האגוצנטריים?
רק להיום אני מתפלל
הלוואי שאראה כי השינוי הניכר ביותר בי – מלבד תחושת השקט הפנימי שלי – היא שיצאתי מתוך חומות הטירה המזויפת שלי, פרשתי את הגשר הנפתח שמוביל אל המציאות שלי, וחציתי אותו. חזרתי כדי לשהות בין אנשים, להתעניין בהם, להיות אכפתי למה שקרה להם. מי ייתן ואמצא את השמחה שלי כאן במציאות הזאת של אנשים, אחרי שהשארתי מאחור את הפחדים המגוננים הישנים ואת האשליות בדבר הייחודיות שלי.
רק להיום אזכור
מהם החיים בלי אנשים אחרים?
